בכ"ז בניסן פרסמה ה"ועדה הממשלתית" את תוכנית יום העצמאות,בה לא הוזכר דבר הקשור לסדר היום בבית-הכנסת ולמנהגי הסעודה בבית כפי שנהוג בכל חגי ישראל, שהייתה אמורה להציע הרבנות הראשית8 [את הסיבה לכך נבאר בהמשך]. למחרת, פרסם ראש הממשלה ד' בן-גוריון הוראות מיוחדות, טכניות בלבד, בדבר הפעלת שירותי תחבורה ודואר ופתיחת בתי אוכל, בתי קפה ובתי שעשועים.9 לא היה בכך כל תרומה ליצירת אווירת חג מסורתית בחוג המשפחה ובחוצות הערים. גם במנשר המיוחד שפרסמה הממשלה ליום העצמאות הראשון,10 הייתה התעלמות מוחלטת מהעצמאות הרוחנית, ובלט בה חסרון שם ה' או פסוק כלשהו.11
אופיו של היום ודפוסי החג, שמעולם לא נחוג בישראל, העסיק גם את הציבור הרחב,כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיתונות. הדעות היו מנוגדות, נציין את האופייניות והחשובות לענייננו. מיד לאחר שהעיתונות פרסמה את מידותיו של דגל המדינה שיש לתלות ביום החג, ועוד לפני הדיון בכנסת שהוזכר לעיל, הביע ח"כ ש' לביא ממפא"י את אכזבתו מהקטנת היום וחיקוי חגי הגויים. הוא הציע יום שבתון כללי, שיכיל את כל גינוני החג היהודי המסורתי - התחלת החג מבעוד יום, מלבושי חג וקישוטי בית.12 בתגובה לדבריו, היה מי שדרש, ש"יום הקוממיות" יהיה דווקא חג צנוע, כי לא ניתן לומר בו הלל כמו בחנוכה, הואיל ובעקבות מלחמת השחרור שטח המדינה קוצץ וירושלים העתיקה לא נשארה בריבונות המדינה.13 הצעות שונות הועלו לגבי סדר התפילה בבית הכנסת ותוכן סעודת החג.14 לדיון ציבורי זה תצטרך הרבנות הראשית לתת את דעתה.
נברר - כיצד היא התכוננה לרגע היסטורי זה?
מה היה לה להציע ל"ועדה הממשלתית" שהוזכרה לעיל?
ואילו הנחיות היא הוציאה לרבנים ולציבור הרחב לקראת החג הממשמש ובא?
ב. ההנחיות הראשונות של הרבנות הראשית
הרבנות הראשית, כסמכות ההלכתית העליונה של המדינה הצעירה,הבינה שהיא זו שחייבת לקבל את ההחלטה בנדון. היה עליה לפתור שאלות הלכתיות קשות מבעוד מועד. לשם כך היא הייתה צריכה לקיים התייעצויות, ישיבות ודיונים מעמיקים בסוגיה חדשה ועקרונית מאין כמותה.
המסמך הראשון שמצאנו בעניין זה, הוא מכתב ששלחו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בח' בניסן תש"ט (1949), לחברי מועצת הרבנות הראשית המורחבת [ראה נספח ב]. במכתב, שנשלח רק אחרי 3 שבועות מיום פרסום החלטת הממשלה לגבי קביעת יום חג [ראה לעיל], הביעו הרבנים הראשיים את דעתם הברורה כמענה לשאלות הרבות שהופנו אליהם:
נראה שההכנות לחג הפסח הקשו על כינוס חברי המועצה לירושלים לדיון מעמיק בנושא. לכן הרבנים הראשיים ביקשו לקבל מיידית את הסכמתם, כדי להספיק להוציא בזמן כרוז והודעה לציבור הרחב . יש לשים לב:
א. יום ההכרזה על הקמת המדינה - ה' באייר - נתפס כבר אז על ידי הרבנים הראשיים כ"אתחלתא דגאולה". נקודה עקרונית זו הניעה אותם בכל פעילותם בקשר ליום זה, למרות שלא כל חברי המועצה הסכימו להשקפת עולם זו.
ב. החג חייב להיקבע לדורות לכלל ישראל, אף לאלו בתפוצות, ללא התניה מה יהיה אופייה הרוחני של המדינה בשנים הבאות, וכמה תורה ומצוות יקיימו תושביה בעתיד [התקווה הייתה שהמדינה תשתלב בחזון הנביאים].
ג. כדי שגדולתו ואופיו הרוחני המיוחד של יום העצמאות - כיום בו חל מפנה גדול בתולדות עם ישראל - יובלט גם בפרהסיה, ברשות הרבים, סברו הרבנים הראשיים שיש לבטל את מנהגי האבלות הנהוגים בתקופה זו, ימי ספירת העומר! נושא זה יעמוד במרכזו של ויכוח סוער בשנים הבאות.
No comments:
Post a Comment